איפה הקסיסה?

בשם צבא המהפיכה

לפני שנים רבות בעיר קטנה שמה נהריה, לעת אוקטובר הגיע, גילתה לפתע הנהלת בית החולים המקומי שכל האדניות בחדרים של החולים הנצו, והפרחים – ראו זה פלא אם לא פרחי הצמח האהוב כל כך על באנגי מה, הלא הוא מריחואנה אהובתי.

שנים הגתה באנגי מה באותו גנן אשר היטיב כה לעשות עם החולים ומה הצטערה על שהנהלת בתי החולים לא הותירה את פירות האדניות לבחירתם של החולים ואכן מעת לעת נוטלת היא את הזרעים בקסיסתה ומפזרת אותן בגינות מקומיות ברחבי העולם .

כל אלו קטנים על צבא ארצות הברית , שכה אדיר הוא בכוחו וחוכמתו ונדיבותו שהוא נוקט מדי פעם בפעולות ידידותיות כלפי איכות הסביבה ומנקה שטחים מורעלים שנשארו אחרי מפעלים ליצור חומרי לחימה. הדרך של צבא ארצות הברית היא לנקות את השטח ולזרוע אותו צמחים מנקי רעלים למיניהם כדי להפוך את המקום לאיכותי וירוק.

ואכן ברוב טוב ליבו מיהר הצבא ה"רחום" ונקט בפעולה שכזו בהרי ה"רוקי".

אלה שלהפתעתם עם בוא העונה גילו הגננים טובי הלב כי בערימת הזרעים שפוזרו בשטח היו גם זרעוני מריחואנה והללו הנצו ואף פרחו לתפארת .

הדובר הצבאי טוען שספקי הזרעים של הצבא יודעים שאסור להם לשים זרעוני שכטה באספקה של הצבא ,  אולם באותה נשימה גם ידע להגיד שהשכטה לא היתה באיכות – מעניין מי בדק.

הספק טוען שהוא לא חושב שהיו זרעים של שכטה באספקה .  ובאנגי מה? באנגי מה יושבת, קוראת את הכתבה ונזכרת בגנן ההוא, בנהריה….

לזאת ייקרא "וכיתתו חרבותם לאיתים" לא ככה?

שליחת תגובה

כתובת האימייל שלך לעולם לא תפורסם או יעשה בה כל שימוש. שדות חובה מסומנים ב*

*
*