איפה הקסיסה?

אלברט הופמן נפטר בגיל 102

אלברט הופמן מת. בגיל 102. עד הרגעים האחרונים של חייו הוא חקר בדק והמציא תרופות שחלקן הגדול משווק בבתי המרקחת. מעבדות סאנדוס שמעתם? שלו.

אגב הוא לא התפתל מכאבים לא איבד את שפיותו לא הפסיק לעבוד ולהיות שמח וגם להופיע בקנאביס קאפ ההולנדי עד גיל 102. רגע רגע, לא שמעתי, LSD יכול להרוג אותי?  בסדר.

לפניכם ערימת ציורים מעניינת. לא זה לא משחק זכרון או שבעצם כן. פעם משטרת ישראל עצרה אותי ואת אח שלי כי הם מצאו באנג ישן בחצר. בלשכה של הבילוש המאנייק בעודנו ממתינים לכבוד טיפשותו החוקר , חוקר אחר שהתבדחה עליו דעתו הצביע על לוח דומה של ציורים ושאל את אח שלי: ומאלה לקחת? אחי ניגש ללוח כדי לראות את התמונות יותר  מקרוב והחל מצביע עליהן אחת לאחת וקורא בשמן: אה זה הופמן 120 מייק – לקחתי, כן זה הכובען המשוגע – לקחתי , גם את זה לקחתי , זה לא היה כל כך טוב – וכן הלאה עד שהחוקר השני הגיע לזיין לנו בשכל.

גם אני לקחתי את זה ואת זה ואת זה ואת זה ולא הפסקתי לאהוב את האיש שעלה על הנוסחה המקורית – שאין כמוה יותר בשוק תירגעו – מה שאתם צורכים זה LSA דומה אבל לא כל כך.

בפעם הראשונה שהתנסיתי ב- LSD התאהבנו מיד. ברבות השנים שמעתי חברים מודאגים שחושבים שאני אאבד את שפיותי – לחלקם אגב יש דיפלומה של סכיזופרניה בעצמם – אך מהצד המקצועי והמואר פגשתי גם פסיכולוגים שעקבו אחריי בזמן שאני תחת ההשפעה ואמרו שאם הם היו מורשים הם היו נותנים לי רשיון מיוחד לקחת את זה בקביעות כי אני "כל כך הרבה יותר מועילה כשאני ככה".

ב- ווו אקספריאנס בגרמניה – פסטיבל טראנס עולמי, הגעתי מצויידת בדף פוליו של ריבועונים קטנים ולמען האמת בלי להתאפק צרכתי כמות גדולה שלהם (בואו נגיד עשר), האיכות היתה ירודה ולא היתה ברירה אלא לבלוע כמה יותר – לצערי הם לא היו טובים בכלל. בבוקר קמתי לשטוף פנים מהבקבוק מים שבאוהל ואחרי שאני מתקלחת בבקבוק איזה כמה דקות טובות , ד. הראה לי שאני מתקלחת בעצם במיץ טריפים, בתוך הבקבוק שהו 10 קרטונונים קטנים – טוב ניסינו אמרנו אולי זה יעבוד. וככה התקלחנו שתינו בלענו במשך 4 ימים בולים טבולים מטופטפים ועוד כהנה וכהנה אך לשווא. חזרתי לאמסטרדם שפופה ומודאגת שהרי אם LSD לא עובד יותר מה אני אעשה עכשיו עם העודף מחשבות שיש לי בתוך הראש?

שבועיים לא נגעתי ב- LSD בכלל , האמת היא שהתגעגתי אבל פחדתי לגלות שהגוף שלי גילה חיסון לעד מפני השפעות ה- LSD או שאני הזויה לעד ואי אפשר לחצות יותר את גבול ההזיות.

אחרי שבועיים יום אחד בלילה הוצאתי את הסטש מהכיס ובלעתי לי בול אחד או שניים של HAPPY LITTLE GUY   שנודע במחוזותינו כ "מר שמח" . הורדתי ראש מהבאנג וסגרתי את הבסטה והלכתי לשבת לשתות כוס תה בקופי שופ אנדלוסיה (רמברנדט פליין למי שמחפש) . עודי יושבת על הבר הוטלתי בשניה אחת אל קיום שונה לחלוטין, ישובה על הר מול מדורה עם אנשים שבחיים לא ראיתי, משהו סטייל מנהרת הזמן ומיד בחזרה אל הקופי שופ. הסוייץ הקטנטן המם אותי קשות והתגובה הטבעית היתה להתעלף כמובן. למזלי הברמן שם לב לעיני המתגלגלות ואץ לתמוך בי מאחורה כי ישבתי על כסא גבוה ליד הבר ואם הייתי משלימה את הנחיתה לכיוון אחורה הסיכוי שאני אשב לכתוב על זה היום היה קטן להפליא.

ובזה הרגע יצאתי למסע הזוי שארך שמונה שעות והסתיים בחיבוק ענק של אהבה ממישהו שהמימדים שלו חצו כל גבול דמיוני.

LSD לא פגע בי , כל פעם שחויתי מסע הזיות תחת השפעתו היקום האיר לי פניו שמר את דרכיי הגן על אינטרסיי ולקח אותי לטיולים במקומות שאי אפשר לקנות אליהם כרטיס יותר.

בחיים לא נגעתי בהרואין, לא התמכרתי לקראק, לא התחלתי להזריק, לא נפלתי לזנות (אם כי כולנו זונות מדי פעם), לא פרצתי לבתים ולא מכרתי את אמא שלי לאף אחד. אלברט הופמן היה אחד האנשים היותר מוארים של קיומנו והלוואי והייתי יכולה עכשיו להכניס יד לכיס ולהוציא משם ערימת קרטונים וללעוס אותם לזכרו.

באנגי מה בוכה בכי תמרורים על האובדן, מורידה ראש בהכנעה ועושה כבוד. בטח עושה כבוד. לאור החרמת הפטריות על ידי הממשל ההולנדי מותו של אלברט הופמן מוסיף כאב על הצלקת . רציתי לכתוב פה על הטריפ האחרון בישראל אבל השותפה שלי לאותו טריפ עדיין גרה בישראל ותצטרך לשאת בתוצאות של מעשה כזה אז מחמת חסיון….

אגב הסיפור המפורסם על האופניים שבא בצמוד לקרטון של ההרים והופמן המפדל אינו נכון. הוא לא חשב על הרעיון בדרך הביתה , הוא נטל LSD בעצמו והטריפ נדלק לו בזמן הרכיבה על האופניים. סתם לידע כללי.

קודם כל אני מביאה לכם בתמונה אחר כך הסברים:

8 תגובות

  1. 1200 מיקרו
    פורסם 1 במאי 2008 ב23:56 | קישור קבוע

    לזכרו של גדול החוקרים של המאה ה-20.
    העולם חייב את כל תודעתו שלו לאלדוס האקסלי, לאלכס שולגין ואלברט הופמן.

    רק לגבי עניין הLSA, לא כלכך נכון, אבל בקטנה.
    מחר נאכל 300 מיקרו לזכרו !

  2. פורסם 2 במאי 2008 ב7:39 | קישור קבוע

    הלוואי עלי אני ממתינה לשמונים גרם פטריות טריות שיצוצו לי תיכף ואז אני אוכל וגם אעשה סרטון מיוחד לבלוג. כן אתה צודק לא הכל זה LSA . שלוש מאות גרם זה כמו להדליק נר לזכר לא ככה? וגם למריה סאבין שכחת אותה?
    אני פה במקסיקו קוראת לפטריות שלנו סנטה מאריה על שמה

  3. פורסם 6 במאי 2008 ב17:31 | קישור קבוע

    אלברט הופמן איש דגול וגדול היה יהי זיכרו ברוך ואנשיי המחירון אתם גדולים תמשיכו כך

  4. פורסם 6 במאי 2008 ב20:08 | קישור קבוע

    אם לא אתם מלנקקים מבקרים מפרגנים קוראים ומפיצים את הידע הנכון (אני מקווה) – אנחנו לא פה בכלל – קבל הצדעה לכבוד מאורעות יום העצמאות (אלק עצמאות) ובאשר לאלברט הוא מקבל השתחוות על זה אין ויכוח.

  5. dor[AKA the lost son
    פורסם 14 במאי 2008 ב8:45 | קישור קבוע

    mama tomorrow yediot the day after…the world!

  6. רפי
    פורסם 29 במאי 2008 ב16:31 | קישור קבוע

    סטלני העולם התאחדו! וגם אם זה רק להרכין ראש ולכבד נשמה חופשייה כמו אלברט …ובקשר אלייך כותבת ..יש כמה משפטים שכתבת שממיסים אותי לגמרי הייתי שמח לשוחח

  7. פורסם 30 במאי 2008 ב1:17 | קישור קבוע

    בני האובד ורפי יקר – שמחה אני לשוחח בכל עת אפשר ללחוץ על האיש הכתום הזה בפינה מצד שמאל והופ להגיע לקישור שמאפשר שיחוח אלקטרוני בדמות צאט קליל

  8. לולה
    פורסם 23 בנובמבר 2009 ב14:04 | קישור קבוע

    אנשים הבן אדם גאווןןן אין אנשים כמוהו בזמנינו…

טארקבק ראשון

  1. […] דלוק לבד עם סוכריה ), מבחר פרידות מרגשות : דה-מרקר ,NRG, בלוג "באנגימה" , וזה מה שהיה לברכה הגולשת מ"ברכה גולשת" לכתוב לפני זמן […]

שליחת תגובה

כתובת האימייל שלך לעולם לא תפורסם או יעשה בה כל שימוש. שדות חובה מסומנים ב*

*
*