איפה הקסיסה?

אודות

אודות באנגי-מה השם והאגדה
באנגי-מה הינה רוחו של צמח המריחואנה. שמה עוברת מהולנדית בשנים הראשונות שלי באמסטרדם אני חושבת ומאז היא דבקה בכל הכתובים היוצאים מתחת אצבעותי
באנגי-מה שתכונה להלן גם "חרוזית בלו ברי" היא הדרך בה אני מתמודדת עם קשיי העולם הזה שלא תמיד מסתברים לי על האוזן ועל מערכת העצבים – והיא מסבירה לי למה לא צריך להתעצבן מכל דבר.

למותר לציין שעל מנת לפגוש בה יש צורך בטקס פשוט הקרוי: "תכיני קסיסה" או: "תורידי ראש כבר זה לא מיקרופון זה באנג"

עכשיו אל תתחילו להגיד לי: לא נכון, זה לא השם שלה, מה פתאום קוראים לה כך וכך – אני יודעת שיש לה מליונתלפים שמות וטפו טפו על כל שכטה חדשה המתעשנת לה ביקומנו היא יכולה לקבל שם חדש וגם תלבושת אחרת ואולי אפילו חס וחלילה לאבד מנקביותה, אני יודעת את כל זה כבר שמעתי את מליונתלפים פעם – בשבילי היא באנגימה והבלוג הזה הוא על שמה.

אני כותבת את הבלוג הזה כדי לפגוש אותכם, לשבת איתכם על שכטה ולספר לכם על רגעים חביבים שבהם החיים לא נראו כל כך רעים והשפיות  שמרה על מרחק בטוח מהמצח שלי (בערך מטר וחצי), יש כאלה שמאמינים שזה מהשסטלנים עושים בכל מקום (אם הם לא משחקים שש בש ) , וזה מה שאנחנו נעשה פה – נקיים דיאלוג שיש בו למידה משותפת , נחטט אחד לשני בנשמה (סתאאם) נציץ לעצמנו בשירותים בזמן שאנחנו הוזים על שיחה עם הדלת של הבית שימוש והעיקר נהיה שרויים בשמחה ובאהבה גדולה. לדעתי יותר ורוד מזה איין.

לפעמים יכאבו לכם קצת האוזניים מהצעקות, אולי בגלל הפטפוט האינסופי של תודעת הבאנגי-מה אבל הכי חשוב שתזכרו כל הזמן, ברצינות: באנגי-מה אוהבת את כולנו

יללה סי יו באחר כך.