חדשות ועוד במחירון

המדריך המלא של משה הגבר לסטלן הישראלי באמסטרדם – פרק 6

אני כותב את הפוסט הזה כמה שעות לפני שאני חוזר לאמסטרדם. בצורה סמלית ודי מקרית, זהו גם הפוסט האחרון של המדריך, באחלה טיימינג. נוכח העובדה שאני נוסע שוב אני מאמין שיהיה איזה פרק בונוס או שניים, אבל בגדול הגענו לאנד אוף דה רואוד – פרק שישי ואחרון במדריך המלא לסטלן הישראלי באמסטרדם.

From Amsterdam

אטרקציות מרכזיות (שאינן קשורות באופן ישיר בקנאביס) לסטלן הישראלי באמסטרדם

כן, לא כל הטיול זה קופישופס ופיבו. בין לבין מטיילים ונכנסים למקומות נחמדים שכנראה לא תמצאו בחדרה או בקריית ביאליק. הנה רשימה של מקומות שלא תמצאו בפוסט הזה, ומכאן נובע שאין סיבה ממשית שתלכו אליהם: מוזיאון השעווה, מוזיאון הסקס, מוזיאון המריחואנה והחשיש, כל הסניפים של בולדוג.

וכעת, רשימה של מקומות שיש סיבה ממשית ואף כדאית שתלכו לשם:

היינקן אקספיריינס

From Amsterdam

אני חייב להודות שאני אישית לא הייתי, ישבתי בדורז עם עוד חבר כששאר החבר'ה החליטו להיות זונות וללכת בלי להודיע. בכל מקרה, אחרי תשלום כניסה של 15 יורו, שכלל 3 בירות חינם לכל אחד(למרות שבתכלס לטענתם אין באמת הגבלה בבירות) הם ראו את המפעל המקורי של היינקן, קיבלו הרצאה קצת על איך עושים בירה וסיור בתוך המפעל, אתם יודעים, הדברים הנחמדים המובנים מאליהם. הפאנץ' בסיפור הזה הוא שהיה באיזה שלב סרט כזה, לא זוכר אם הם סיפרו שהוא היה בתלת מימד או לא אבל האווירה הייתה מאוד "תלת מימדית", והם טוענים שהסטלה שהייתה להם יחד עם הסרט הזה הייתה אחת החוויות היותר חזקות שהייתה להם באמסטרדם, ושפעם הבאה שהם בעיר הם הולכים להיינקן שוב רק בשביל הסרט הזה. אני לא יודע בדיוק על מה הם דיברו כי לא הייתי שם, אבל רק הצלחתי להבין שהיה ממש מוצלח.

Pub Crawl

From Amsterdam

אלו מכם שהתעניינו קצת לגבי חיי הלילה, מוזמנים לנסות את אחת מחברות הפאב קרול שיש בעיר. פאב קרול זה בעצם כזה דבר – אתה שם לחברה איזה סכום מסויים, באזור ה12 יורו, ואז יחד עם כל שאר התיירים והתיירות שנרשמו אתם יוצאים כולכם עם מדריך מקומי לאיזה 4-5 ברים ומועדונים(כניסה חופשית), כשבד"כ בדיל כלול אלכוהול מוזל/חופשי חלקי/לפעמים מוזל לפעמים חופשי, ככה או ככה הרבה אלכוהול יש שם.

וונדלפארק

From Amsterdam

זהו פארק פסטורלי שממוקם ליד הלד זפלין המדובר, וגם המלון שהוזכר במדריך, הסטייאוקיי וונדלפארק ממוקם ממש על הפארק עצמו. אם נפלתם על יום שמשי או סתם לא מאוד קר, תביאו איזה שמיכה, משהו לנשנש, בקבוק קולה ושקית קטנה של לאפינג בודהה ותהנו מהשקט ההולנדי במיטבו.

חנויות גבינות

From Amsterdam

יש הרבה כאלו, אני הייתי באחת די מרשימה בדאם סקוור ובתור אחד עם קטע לגבינות ממש אהבתי. הבאתי איתי גם כמה הביתה וחלק לקחתי להמשך הטיול בברלין. הטעות שלי הייתה לפתוח אחת מהן בתא השינה ברכבת, שהיה בערך בגודל של קופסת גפרורים שהכילה 6 אנשים – שקיבלו ארומה נפלאה של גבינה מסריחה עם שום.

תטיילו סתם – בכל מקום

בשכונות מגורים, ליד הנהרות, בגנים, כמעט כל מקום באמסטרדם יפה ונחמד לשהות בו. הנה איזו תמונה לאווירה.

From Amsterdam

או זאת.

From Amsterdam

וגם זאת.

From Amsterdam

ואפילו זאת.

From Amsterdam

רק תזכרו ילדים, וזה טיפ חשוב – אמסטרדם היא עיר עם המון אמצעי תחבורה. אם אתם מטיילים, קל וחומר אם אתם מטיילים סטלנים, שימו לב לכביש כי תמיד יכולה לעבור איזו טראם, ואם לא טראם אז אוטובוס, ואם לא אוטובוס אז אופניים. הרבה אופניים. שוטטו בזהירות ויהיה בסדר!

זהו חברים, הגענו לקו הסיום. אני מקווה שנהניתם לקרוא ושלמדתם מה שרציתם ללמוד ושאלו מכם שתכננו לנסוע יעזרו במדריך ואלו מכם שלא תכננו, שינו את דעתם בזכות המדריך. וגם אם לא, תודה שעקבתם. תהנו באמסטרדם, זוהי עיר מדהימה ואת זה ודאי הבנתם אם קראתם אפילו רבע פרק מכל המדריך הזה. שתהיה לכם נסיעה טובה כשהיא תבוא, ורק בריאות ואושר חבר'ה.

"משה".

From Amsterdam

שייך לנושאים: אמסטרדם | תגובה אחת »

המדריך המלא של משה הגבר לסטלן הישראלי באמסטרדם – פרק 5

הדשופס, סמארטשופס וסידשופס

נסו רגע ללכת כמה שנים טובות אחורה, לאזור גיל 8. טויז אר אס הייתה בשביל כל ילד בגיל הזה כמו הפנטזיה הכי רטובה שיכולה להיות לילד. יותר מלהיות בלונה פארק. אתה נכנס והכל מסביבך זה צעצועים במלא מלא סוגים והמון צבעים מאוד בולטים ואין ילד שלא היה שמח לקבל צ'ק של מיליון דולר ולבזבז את הכל רק בחנות הזאת.

בהדשופס אתה מרגיש כמו בחנות צעצועים, רק למבוגרים. שהם גם סטלנים(אחרת זה לא יעבוד). אתה מקבל את אותה התחושה הזאת של כל הצבעים והסוגים מדברים שבארץ אתה באמת לא מצפה שיהיה כזה היצע שלהם, הכל מהכל.

From Amsterdam

אזורים שלמים רק של ריזלות על כל הצורות, גדלים וטעמים, לצד ערימות של בלאנטים, מדפי זכוכית רבים של פייפים, באנגים, וייפורייזרים, גריינדרים ומה לא.

From Amsterdam

כמויות אינספויות של מצתים, קליפרים, זיפואים. מלא שטויות לתיירים שבכל זאת אתה תקנה כמו תחתונים לסטלן, מאפרות של אמסטרדם, קייסים לאחסון ועוד.

From Amsterdam

כנראה שלא קיים בהד שופ שום מוצר באשר הוא שלא תמצאו שם אם תחפשו. יש הדשופס גדולים יותר וגדולים פחות, אבל בכולם אתה תרגיש כמו בחנות צעצועים. לגבי איפה יש, מצטער חברים, אני לא זוכר. וזה תקף גם לשאר השופס שאני אציין עד הסוף הפוסט. מה שאני כן זוכר זה שיש אותם סך הכל בכל מקום מרכזי ומצאנו את כולם בלי לחפש, פשוט עברנו שם.

From Amsterdam

סוג נוסף של חנויות בעיר הוא הסמארטשופס, שלא מעט פעמים הוא גם משולב עם הדשופס אבל לאו דווקא. הסמארטשופס זה בעצם בית הפצה של כל הסמים הקלים החוקיים שיש בעיר הזאת, חוץ מקנאביס. חשבתם שסמים קלים זה קנאביס בלבד ? יש עוד עשרות סוגים, ואל תתבלבלו, אני לא מעודד להשתמש בהם ו/או השתמשתי באחד בהם, ואני גם חושב שחלק לא קטן מהם באמת לא אמור להיות חוקי או צריך להקרא סם קל. מה שכן, רוב הסמים הקלים האלו באמת מאוד מאוד קלים, ברמה של עשבי מרפא שלרוב חוקיים בארץ(כמו תה ולריאן), כל מיני מוצרי אנרגיה(עם חומרים חוקיים בסגנון רד בול, רק בפורמט שונה), סאלוויה, אופיום "לייט" וצמחים חוקיים אחרים קצת יותר בינוניים מאשר קלים, ואפילו קקטוסים כמו סן פדרו ופיוטה, שאני אישית רואה בהם סמים קשים לכל דבר(בלי קשר להיותם לא-כימיים), הבחירה שלכם נתונה לעצמיכם.

עד דצמבר 2008 התחום המרכזי שהחזיק את הסמארטשופס היה בעצם פטריות הזיה, שגם הן נחשבו כסמים קלים בהולנד עד התאריך הנ"ל, והוצאו מהחוק בעקבות סיבות אלו או אחרות. בעקבות החוק החדש, לא נמכרות יותר פטריות בסמארטשופס, לפחות לא בגלוי.

From Amsterdam

בכל מקרה, כמו שציינתי אני אישית לא מתעסק עם סמים(מלבד קנאביס כמובן), עם כל המשיכה לדבר, אבל דווקא מצאתי את כל ההיצע הלא-קיצוני שיש לסמארטשופס, כמו חליטות התה בעלות הסגולות ועוד סוגים של סמים טבעיים קלילים כדבר מאוד מעניין ואחד מהביטויים היפים שיש לליברליות ההולנדית להציע.

סוג שלישי של חנויות שמפוזרות ברחבי העיר זה הסידשופס, חנויות הזרעים. אלו חנויות למגדלים רציניים, שלא מסתפקים בלגדל את הזרע שהם מצאו בפרח רנדומלי, ובאים לסידשופס כדי לקבל הדרכה ומוצרים מקצועיים ומהונדסים לאיכות מקסימלית. ישנם קופישופס מסויימים כמו הבאבא או הבארניז שיש להם סידשופס משלהם ששם הם מוכרים בין היתר את הזרעים לזנים שנמכרים בקופישופס עצמם. בנוסף גם מוצע בחנויות ציוד בסיסי ופחות בסיסי לגידול קנאביס. לרוב קונים זרעים בחבילות של 5 זרעים לחבילה, אך נהוג מצד החנויות להוסיף כמה זרעים מתנה.

זהו, אנחנו פרק אחד לפני הסוף, בפוסט האחרון נכיר את שאר המקומות שיעניינו את הסטלן הישראלי באמסטרדם ולא קשורים באופן ישיר לקנאביס.  עד אז שתהיה שבת שלום לכולנו.

שייך לנושאים: אמסטרדם | תגובה אחת »

המדריך המלא של משה הגבר לסטלן הישראלי באמסטרדם – פרק 4

הקנאביס קאפ השנתי של מגזין היי-טיימס

בדרך לקנאביס קאפ, באיזו שכונה פסטורלית

ובכן, הקנאביס קאפ השנתי של מגזין הקנאביס האמריקאי הנודע "היי-טיימס" מתקיים מדי חודש נובמבר באמסטרדם, הולנד.

אני מודה שלי אישית בעת תכנון הטיול הראשון לאמסטרדם, לא היה יותר מדי מאיפה להשיג מידע קונקרטי לגבי מה בדיוק הולך בקנאביס קאפ – אז ראו עצמיכם כברי מזל.

למרות שלא ידעתי במדויק מה בדיוק כולל האירוע, הבנתי שאם כבר אני בנובמבר באמסטרדם אין סיכוי שאני אפסיד את זה ואני אלך לגלות בעצמי מה בדיוק הולך שם, לפחות ליום אחד.

קצת רקע – הפסטיבל/תחרות/יריד/אולימיאדה/אירוע הזה מתקיים נכון לכתיבת שורות אלו כבר 22 שנה באמסטרדם. בשנים האחרונות האירוע עצמו מתרחש ב-2 מגה-מועדונים אמסטרדמיים: הפאוור-זון בשעות היום והמלקווג בשעות הלילה.

הוא מתקיים במהלך 5 ימים רצופים, כאשר אפשר לקנות כרטיס רגיל ליום אחד ב30 יורו, או כרטיס שופט לכל השבוע במחירים משתנים(תלוי כמה הזמנתם מראש) שנעים באיזור ה180 יורו. מה זה כרטיס שופט? בהמשך.

עיקר הקאפ בעצם קורה בפאוור זון, החל מ11:00 כל יום ועד איזור השעה 7 וחצי בערב,

כשלאחר מכן זורמים למועדון המלקווג לאיזו הופעה או מסיבה שהקונספט שלה הוא כמובן, קנאביס. האמנים שמוזמנים מדי שנה הם מן הסתם אמנים שמזוהים עם הצמח והתרבות שלו.

אז מה בדיוק קורה שם, ב"קנאביס קאפ" הזה ?

פעם בשנה מגיעים סטלנים וסטלניות מכל רחבי תבל ומתרכזים בתוך מועדון הפאוור זון שבאמסטרדם לכמה מטרות ואטרקציות שהמקום הזה מציע:

1.יריד של כל המוצרים, החידושים והצעצועים הכי מתקדמים של עולם הקנאביס אשר מיובאים מכל העולם ובעיקר ממעצמת קנאביס אחרת – ארה"ב.

From Amsterdam

כל הקומה הראשונה של הפאוור זון(וחלק מהקומה השניה) מוקדשת לאותו יריד ששם אפשר למצוא דוכנים שמציעים את הבאנגים הכי מתקדמים/מעוצבים/מהפכניים שיצאו בשנה האחרונה, וייפורייזרים בשלל סגנונות, סוגים וגדלים(כולל וייפורייזר קומקפטי שנראה כמו אקדח צעצוע קטן), מכשירים חשמליים שאפילו אין להם שם תואר רשמי – הם לא סתם באנג ולא סתם פייפ אלא כל מיני צעצועים "עתידניים" לצריכת הקנאביס.

בנוסף, דוכני זרעים של החברות ההולנדיות הגדולות, ודוכני מכירה של זני הגראס החזקים והמושקעים בעולם – ברמה כזו שמחיר לגרם בודד עמד על 70 יורו(פי 10 מהמחירים בקופישופס)!

בנוסף שלל דוכני מגזינים של קנאביס, דוכני מיני-הדשופס, בגדים ועוד..

From Amsterdam

ביריד עצמו לא יחסכו מכם בבלוני וייפורייזר חינם לעוברים ושבים שיבקשו לטעום וכמובן שאם תגלו עניין באחד מהצעצועים המוצעים תוכלו לבקש לנסות אותם ברוב המקרים ותענו בחיוב, לא סתם לכל דוכן יש כמות לא מבוטלת של גראס אצלה לשימוש ה"טסטר".

From Amsterdam

בנוסף, קיבלנו כל הזמן כל מיני שטויות חינם גם כשלא ניסינו – חולצות, ריזלות, פילטרים, מגזינים, סטיקרים וכו'.

From Amsterdam

2.הרצאות, סנדאות גידול ומופעים מוזיקליים מתקיימים בקומה השניה של הפאוור זון, כשכל

יום יש תוכניה מתחלפת של אמנים ומרצים מרחבי העולם. ביום שאנחנו היינו נפלנו תחילה על להקת היפים גמורים ששרו שירים על זה שהם היפים גמורים. קצת עצוב שיש כאלה אנשים, אבל די נחמד לצפייה.

From Amsterdam

אחר כך הייתה איזו הרצאה ברשות בחור אירופאי אחד שככל הנראה פעיל קצת בתחום הליגליזציה העולמית והרצה הרצאה שלמה על ליגליזציה ואמר כמה מילים מאוד יפות וחשובות. הייתי שמח לשתף אתכם אבל אני באמת לא זוכר אותן.

במהלך הימים האחרים התקיימו שלל הרצאות שונות בנושא וכל מיני סדנאות גידול ביתי וייעוץ, פאנלים בין "הכרישים" של התעשייה ההולנדית ועוד.

3.הקאפ. זוהי בעצם הסיבה לשמה אלפי האנשים מתכנסים מדי שנה באירוע, בשביל לשפוט ולחלק את גביעי התחרות לקופישופס השונים. על איזו תחרות אני מדבר ?

From Amsterdam

ה"תירוץ" העיקרי לקיומו של הקנאביס קאפ הוא בעצם היותו מעין אולימפיאדה שבה משתתפים הקופישופס השונים שהגישו מועמדות והתקבלו, בה הם מתחרים על תארים שונים כמו "הסאטיבה הכי טובה", “החשיש הכי טוב" וכאלה.

From Amsterdam

אנחנו אמנם קנינו כרטיס ליום בודד ולכן לא נחשבנו "שופטים", אבל רוב הקהל רכש כרטיס שופט מלא לכל השבוע, מה שהקנה לו את הזכות לשפוט בעצמו מי יזכה בתארים הנכספים. היתרון המרכזי בעניין הוא שכל בנאדם עם כרטיס שופט מקבל תג שהוא יכול להסתובב איתו ברחבי העיר, הרחק מהפאוור זון עצמו, ובהרבה מקרים הוא יכול להכנס לאחד מהקופישופס שמתמודדים בתחרות ולקבל כל מיני טעימות בחינם. לנו יצא לראות אחרי שעזבנו, איזה קופישופ עם שלט קטן אודות השתתפותם וחבורה של אמריקאים בשנות ה-40 לחייהם עם התג עומדים בכניסה ומריצים צחוקים. ביום האחרון של הקנאביס קאפ יש טקס חגיגי בנוכחות כל השופטים(הקהל, בעצם) והמתמודדים שבו מכריזים על הזוכים ומחלקים גביעי זהב של ממש, אותם בעלי הקופישופס מציגים בגאווה בחלון הראווה שלהם.

אנחנו היינו ביום ראשון, שהוא גם היה היום הראשון מתוך 5 של הקנאביס קאפ 2009, ולמרות שהחבר'ה שהיו איתי היו מציקים ורצו לחתוך אחרי שעה וחצי למקדונלדס, השעה וחצי הזו הייתה בשבילי מאוד חווייתית.

במשך שעה וחצי(או 5 ימים, תלוי בכם) אפשר להיווכח לחבורה של אלפי אנשים שפשוט מתנקזים באולם אחד, מעשנים פייסלים ושלל מכשירים כאילו זה באמת הדבר הכי טבעי שיש בעולם, צוחקים, מדברים על מה חדש בתעשייה, מעבירים טיפים, באים לראות הופעות, לומדים, קונים, שותים איזה דרינק קל ופשוט מראים כמה לגיטימציה צריכה להיות לצמח הזה ובדיוק איך התפיסה העולמית צריכה להראות. מבחינתי הקנאביס קאפ היה השיא של הליברליות שאפשר למצוא איפשהו בעולם בכל הנושא של קנאביס. ולא רק שה-30 יורו האלו היו שווים את הביקור החד פעמי הזה, יצאתי משם בידיעה שאני רוצה לחזור. אם אתם באמסטרדם בנובמבר כלשהו, ואתם רואים את עצמיכם באמת חובבי קנאביס, אל תפספסו את הקנאביס קאפ, לכו אפילו רק ליום אחד.

בתוכנית הבאה – הד שופס, סמארט שופס וסיד שופס.

שייך לנושאים: אמסטרדם | תגובה אחת »

המדריך המלא של משה הגבר לסטלן הישראלי באמסטרדם – פרק 3

From בסדר, לא תמונה שקשורה בתקציבים. תראו קצת נוף

תקציבים

טרם הגעתם לאמסטרדם, ואתם כאן משוטטים באינטרנט בשביל להשוות ולהסיק מחירים.

אל דאגה, סחבק דאג לכם.

בואו נפזר את התקציב שלכם לאלמנטים וניתן מחיר לכל דבר, פרה פרה:

טיסות – מכנה משותף בין מלונות וחברות התעופה הוא ששתיהן יודעות להיות זונות ולגבות מחירים מופקעים יותר בקיץ ולהוזיל אותם בהדרגה לאחר מכן. בגדול, אם אתם לא בונים על איזה דיל של הדקה ה-90 בטיסת צ'רטר שעלולה לקבל דיליי של יממה ואתם רוצים להזמין טיסה לפי הספר, לכו לסוכנות נסיעות ותבררו איזה הצעות יש להם לנתב"ג-סכיפהול הלוך חזור. בתקופה שאני נסעתי, תחילת החורף, מחיר סביר הוא באיזור ה400$. בסתיו המחיר יהיה קצת יותר גבוה, בשיא החורף הוא ירד יותר לאזור ה-300$ ובקיץ הוא ינסוק למחירים מגוחכים משתנים שמגיעים, במקרה האפילו לא קיצוני ל600$. אם אתם רוצים לעשות איזו קומבינה של לטוס למדינה שכנה ומשם להגיע לאמסטרדם בתחבורה ציבורית, זה אפשרי ויכול באמת להוזיל במידה מסויימת את המחיר במידה וטיסות לבריסל או למערב גרמניה(קלן למשל) יהיו זולות משמעותית מהטיסה שיציעו לכם לאמסטרדם. המרחק מקלן לאמסטרדם הוא כשעתיים, מבריסל 3.5 שעות. האוטובוס שאנחנו לקחנו מבריסל אחרי שהזמנו אותו מראש בארץ כולל ביטוח ועוד איזה מס עלה לנו 14 יורו, בלי כל התוספות זה היה עולה 7 יורו. עצה שלי, קחו את הביטוח למקרה שתעלם המזוודה למרות שזה לא סביר, גם ככה מדובר בגרושים.

מלונות – שמעו, כאן מדובר בעניין של סטנדרטים. ז"א, כמה חשוב לכם להיות במלון פלצני או לא כי אתם לא יכולים בלי 2 מקלחות בחדר וערכת סבונים מהחדרנית כל יום.

אם לא, ואתם עדיין לא רוצים לחיות כמו כלבים במלונה(ויש שפע של מלונות שיציעו לכם את הלייפסטייל הזה), ברמת חיים סבבה אבל עם מחיר סביר, יש לכם כמה וכמה אופציות ברחבי העיר.

האופציה שאנחנו לקחנו הייתה אופציה מאוד פופולרית, במלון StayOkay Vondelpark, סניף של רשת סטייאוקיי – רשת הולנדית מוכרת של מלונות ברמת 3 כוכבים עם ארוחת בוקר בסיסית שנועדה בעיקר לצעירים. ישנם חדרים פרטיים ל1-4 אנשים, ומה שנקרא "מעונות"(dorms)שנעים בין 6 ל-12 אנשים בחדר. אנחנו, כיוון שהיינו חמישה חברים לקחנו דורם של 6 אנשים ככה שאפילו הייתה לנו מיטה ספייר. שימו לב,אתם לא חייבים להיות קבוצה בשביל ללכת לדורם, כל הרעיון פה הוא שאם בא לכם לשלם פחות(ככל שיש יותר אנשים בחדר ככה משלמים פחות) אתם יכולים להצטרף לחדר קיים עם עוד אנשים נחמדים מהעולם שנמצאים בדורם בדיוק מאותה סיבה שלכם.

המחיר לחדר ל6 שלנו היה 30 יורו ללילה לבנאדם, שזה אגב אם כבר מדברים המחיר המומלץ שלי אליכם גם בכל מלון אחר שתחפשו ברמה הזאת – תקצבו לעצמיכם כ30-40 יורו ללילה. בדורמז של 12 אנשים המחירים מגיעים גם ל15 יורו, ובחדרים פרטיים של 1-4 המחירים יהיו יקרים בכמה עשרות יורו.

החדר עצמו סבבה, לא גדול מאוד אבל חיינו איתו לא רע מה גם שסך הכל המטרה של המלון הוא להוות כולה מקום לישון בו כי באמת מטיילים כל היום. יש בו שירותים ומקלחת פרטיים שזה לא דבר מאוד מובן מאליו באירופה. יש במלון מעלית, לובי, עמדת אינטרנט, מכונות מזון ושתיה ועוד כל מיני דברים שלא שמתי לב ולא מאוד חשובים. השהות בו באמת נעימה ואם אני לא טועה הוא מלון די חדש. הוא ממוקם ליד הוונדלפארק, כ-5 דקות הליכה מהזפלין, ואם נפלתם על יום של שמש אפשר בכיף ללכת לפארק הוונדל עם איזה קונוס מפיבו, סדין ופייסל ולעשות פיקניק מאולתר בסבבה בפארק.

אוכל – זה כבר משהו מאוד אינדיבידואלי, כל אחד והקיבולת שלו. בגדול אני יכול לומר שאני כבנאדם שאכל טוב באמסטרדם ולא נתקע רעב במשך אף יום, תקצבתי לעצמי 35 יורו ליום ועמדתי בזה, יום אחד קצת יותר ויום אחר קצת פחות. התקציב הזה כולל את כל המאנצ'ים בין ארוחות, דרינקים קטנים בקופישופס וכו'. לצורך ההשוואה, עצירה בפיבו ל"ארוחה" די ממלאה עולה בערך 5 יורו, ככה שתיאורטית אתם יכולים לאכול 7 ארוחות מלאות בפיבו ביום עם הכסף הזה. בקיצור, אם החלטתם לתקצב 35 יורו ליום זה אחלה שיהיה עליכם, וצפו לחזור עם עודף הביתה.

From Amsterdam

קנאביס – כמובן. שמעו, ברוב הקופישופס המוכרים ובעלי המוניטין בעיר המחירים של כל הזנים נעים בין 5 יורו ל-12 יורו, כשהממוצע הברור הוא באיזור ה-8.5 יורו לגרם לזנים המוכרים שכולנו אוהבים לחזור אליהם/כל מי שפעם ראשונה בעיר מחכה לנסות. יש יוצאים מן הכלל כמו אייסולייטור או כל מיני זנים חריגים של חשיש שיכולים להגיע גם ל-25 יורו אבל זה נדיר וזה בד"כ מוצרים בודדים בכל קופישופ אם יש אותם בכלל.

אז כמה לתקצב ? לא יודע כמה אתם מאמינים שתעשנו או כמה תעשנו בפועל, אני יכול לומר לכם שאני בשיא עישנתי 3 גרם ביום. מכאן תעשו את החישוב שלכם לבד ואל תתקמצנו, אם כבר אתם באמסטרדם תשקיעו במה שחשוב.

From Amsterdam

תחבורה ציבורית – הטראמים עולים כ2 יורו לנסיעה, שזה מאוד יקר, אבל אם תקנו כרטיסייה מוכנה מאחת המכונות שמפוזרות ברחבי העיר, תוכלו לקבל 14 נסיעות במחיר זול משמעותית, אם אני לא טועה באזור ה-7 יורו. חשוב לציין שאת רוב הטיול אנחנו עשינו ברגל שכן אמסטרדם היא עיר מישורית וקל ללכת בה ברגל, ורק שנסענו ממקום מסויים למקום מרוחק יותר לקחנו טראמים אז לא קנינו כרטיסייה בעצמינו.

זהו, קחו את המספרים שקיבלתם כאן,תעבדו אותם לנתונים שלכם, תכפילו במספר הימים שתשהו בעיר והרי לכם תקציב הטיול, מלבד בזבוזים על קניות, יציאות, קזינו או מה שאתם מתכננים מעבר לזה.

וסתם טיפ אישי שלי – מבחינתי, בשביל שבוע שלם באמסטרדם, שבו חיים טוב מאוד מבחינת גאנג'ה וחיים לא רע מבחינת כל השאר, אני חוסך כ-5000 ש"ח, פלוס מינוס.

לשיקולכם.

בפרק הבא נדבר על אירוע הגאנג'ה הכי גדול בשנה באמסטרדם – הקנאביס קאפ.

שייך לנושאים: אמסטרדם | תגובה אחת »

המדריך המלא של משה הגבר לסטלן הישראלי באמסטרדם – פרק 2

אחרי פרק חשוב על הקופישופס שחולק לשני חלקים, אנחנו מתקדמים שלב.

שימו לב שהבלוג התחיל להתעדכן בקצב יומי אז כדאי לבדוק אם פספסתם חלק מהפוסטים הקודמים.

מאנצ'יז !

From Amsterdam

היינו בקופישופס, קנינו תפרחת, פוררנו, דחסנו, הדלקנו, עישנו, נרגענו ו.. רעבנו !

אז מה יש לאכול בעיר הזאת ?

התשובה היא בשתי מילים – אוכל בסט. אל תתבלבלו, אם אתם רוצים לבחור בעצות הספציפיות שלי אז אתם תאכלו הרבה ג'אנק תעשייתי.

אבל אתם כל כך תהנו, לא רק כי ג'אנק זה טעים – כי הג'אנק בהולנד הוא הכי טעים,

והג'אנק בהולנד אחרי היידרו הולנדי הוא הכי הכי טעים.

תכלס כבנאדם שמכיר את "עמו", שזה מרבית אחוזי הקוראים של שורות אלו, אני יכול רק להניח שגם לכם לא בא לבזבז המון כסף על אוכל, דבר שהוא מאוד חיוני ובלתי נפרד מכל טיול קל וחומר טיול סטלות. וכמו שאמרתי לכם במבוא, ההולנדים יודעים את כל סודות החיים, וגם על סוגיית הכסף מול מאנצ'יז של אחרי פייסל הם חשבו ומצאו פתרון.

MAOZ

זוהי רשת פלאפלים ושווארמות שנפתחה ע"י ישראלים ומפוזרת בכל אירופה, בפועל היא מנוהלת על ידי ערבים מקומיים.

המחירים יותר גבוהים קלות מהמחירים אצלינו בארץ, מנת פלאפל עולה באיזור ה3.5 יורו.

למען הכנות לא אותי ולא את שאר החבורה עניין לאכול פלאפל מחוץ למזרח התיכון,

אבל אני מוצא לנכון לצרף את מעוז לרשימה כי יש לו סניף בכל חור באמסטרדם ככה שגם אם לא תחפשו אותו בזמן התקף רעב אתם כנראה תמצאו, וגם הוא די פופולרי ככה שאני בטוח שזה עלול לעניין חלק נכבד מכם. אם באוכל "ישראלי" חשקה נפשכם, בכבוד.

רשתות מוכרות

מקדונלדס ובורגר קינג – אין ממש מה להרחיב, כולם מכירים.

סניף של בורגר קינג אפשר למצוא ממש בכיכר הראשי של הליי ספליין, וסניף של מקדונלדס אפשר למצוא גם במרחק כמה מטרים באחד הרחובות שם, וגם בעצם בשאר המקומות התיירותיים המרכזיים בעיר.

FEBO(!!!!!!!!!!!!!!!)

From Amsterdam

אח, אח, אח, פיבו שלי. אתם לא מבינים בכלל, אתם לא מבינים. זה פשוט המקום הכי גאוני שההולנדים יכלו להמציא בדיוק בשביל לפתור את הסוגייה של המאנץ' אחרי קופישופ תמורת מעט כסף, וכל כך חבל שהרשת הגאונית הזאת לא נמצאת מחוץ לגבולות הולנד.

אגב, זה לא מקרי בכלל שיש לא מעט סניפים ממש ליד קופישופס מפורסמים, לדוגמא הרוקריז'(רוקריי) בליי ספליין. ההולנדים עצמם הוגים את שם המקום "פייבו". אז מה יש שם?

פיבו היא רשת של מזון מהיר אבל עם פאנץ' – חצי מהסניף הוא בעצם קיר ענק של מכונות אוטומטיות, שבכל טור ישנן קומות של סוג מאכל מסויים, כדוגמת המבורגר, שניצלבורגר,

סופלה גבינה ועוד. המילה "מכונות" עושה לכם אסוציאציה מוטעית – כל המוצרים בפנים טריים מלפני כמה דקות וזה בגלל שמאחורי הקיר של המכונה עומד המטבח והטבחים שעמלים על חידוש המלאי במכונה כל הזמן באופן שיטתי. המחיר על כל פריט נע בין 1.20 ל-1.80 יורו מקסימום ! בכלל, רוב המוצרים שיש בפיבו עולים 1.80 יורו לפריט.

חשוב לדעת שהמכונות לא מחזירות עודף, אבל יש מכונת פריטה ממש לידן. החלק השני של כל סניף הוא הבר, שם יש מאחורי הדלפק אנשים(ולא מכונות)שאחראים לארגן לכם קונוסים של צ'יפס עם מיונז(ב1.80 יורו כמובן), משקאות קלים, מילקשייקים וגלידת וניל אמריקאית. המקום אולי נשמע כמו מקום לתיירים, אבל רוב הלקוחות הם הולנדים מהשורה.

האוכל בפיבו לא רק זול, הוא גם ממש ממש טעים. נכון, המנות שיוצאות מהמטבח למכונות יותר תעשייתיות ולא מדובר בנתחי אנטריקוט מיושנים משובחים, אבל זה עדיין זורם מעולה.

לגבי כל מה שיש לבר להציע – כאן אין שום אישו של תעשייתיות, הכל שם בן זונה, באמת.

הצ'יפס שלהם טרי ומצויין, המיונז ההולנדי זה משהו לפנים(יש גם קטשופ למעפנים שבכם),

ובמחלקת המילקשייקים והגלידה אמריקאית, פשוט הטעם המוכר שכולנו מכירים מהילדות.

חשוב לדעת שפיבו הוא לא מקום לשבת בו שכן אין איפה לשבת בכלל, השאיפה שלהם היא שתקנו את הפריט/ארוחה שלכם ותמשיכו הלאה כיוון שזה אוכל שאפשר לאכול עם הידיים. אל דאגה, ברוב הסניפים ישנה עמדה של בר קטן ליד הקיר שאפשר לעמוד ולהניח את הקולה בזמן שאתם בולסים את הקונוס, ואם ממש רוצים אפשר גם לשבת על המדרגת כניסה כל עוד לא מפריעים לעוברים ושבים.

נתון מפתיע: מתוך כ-60 סניפים בכל הולנד, 22 מתוכם נמצאים באמסטרדם לבד.

נתון מפתיע נוסף: באחד הימים היותר ממונצ'זים בטיול יצא לי לבקר בפיבו 4 פעמים.

איפה אפשר למצוא את פיבו? בכל מקום, פשוט תחפשו אחרי השלט הצהוב הגדול.

From Amsterdam

העגלות בליי ספליין

אם יש משהו נוסף שההולנדים מאוד מוכשרים בו זה מאפים וקינוחים בצקיים – סופגניות, פחזניות והכי חשוב: גופרה.

בואו אני אספר לכם סיפור, וכדאי לכולכם לא לדלג על הקטע הזה, סמכו עליי.

אני אוהב וואפל בלגי, מי לא ? ובדיוק לפני אמסטרדם, עברנו בבריסל שבבלגיה במסגרת היורוטריפ שלנו ואכלנו גופרה בלגי אותנטי למהדרין. היה טעים, באמת אחלה, לא דומה למה שיש בארץ.

בכיכר הראשית של ליי ספליין(איפה שהסניף בולדוג הגדול. אגב, אין לכם מה לחפש בבולדוג) ישנה שורה של איזה 3-4 עגלות שמוכרות רק את הקינוחים המדוברים, ואחת מהן מתעסקת רק בגופרה "בלגי", רק במתכון הולנדי משלהם. את הגופרה אפשר לקנות ככה, כמו שהוא או עם אבקת סוכר. את זה, לידיעתכם, עושה מישהו אידיוט.

אתם ודאי שואלים, מה מישהו חכם היה עושה ?

מאחורי הדלפק לבחורה החביבה שמוכרת את הגופרה יש 3 סירים חמים שבכל אחד מהם רוטב שונה – שוקולד, שוקולד לבן ותות.

באחד הביקורים שלי שם, ראיתי בתצוגה גופרה אחד מוכן מראש עם רוטב תות, שניתן לקנות אותו ככה מהתצוגה קריר, אבל אני בחרתי את הגרסה החמה והטריה לפני שהרוטב מתקשה. הרוטב תות הוא בעצם רוטב על בסיס חלב והוא בצבע ורוד מאוד תעשייתי.

אותה מוכרת הגישה לי את המנה שלי בזמן שהרוטב החם נוזל לצידי המגשית, אני משלם לה את מה שצריך, הולך לפינה וניגש לעבודה.

תראו, מה שקרה לי בפה באותו רגע זה לא היה סתם הנאה מאוכל, לא היה סתם טעים.

זה היה הדבר הכי טעים שאכלתי ב-21 שנות חיי, ואני אפילו לא רבע מגזים. הרגשתי דברים קורים לי בפה, הרבה מזה היה בגלל השפעה של מיטב גראס הארץ אבל עדיין יצא לי לאכול לא פעם דברים טעימים אחרי ישיבה ומה שקרה שם היה פשוט התעלות. מיותר לציין שלעגלה הזאת חזרתי שוב ושוב במהלך השבוע, ומאז אני עד היום כל כמה זמן נזכר ברגע ההוא. אותו רגע שעכשיו בחרתי לכתוב עליו במשך חצי עמוד. זה לא סתם.

המחיר האמת, לא מאוד זול, 4 יורו עם אחד הרטבים, 2.5 בלי או רק עם אבקת סוכר, עוד חצי יורו עם קצפת. אבל מה, שווה כל פאקינג עשירית סנט.

איפה אפשר למצוא אוכל-אוכל במחיר סביר ?

From Amsterdam

למרות שהטיול היה על תקציב, ביקרנו כמה פעמים במסעדות במהלך השהיה בעיר.

היינו ב2 מסעדות איטלקיות ופעמיים בהארד רוק קפה שבזפלין, ובנוסף באיזה "פטנט" הולנדי שהוא מעין קונדיטוריה שמתמחה בקינוחים שצויינו באייטם הקודם, עוגות שונות(מטורפות) אבל גם תפריט אוכל עשיר. בזמן שאני בלסתי עוגת גבינה עם אוכמניות, גופרה עם רוטב תות(כן, גם שם) ומאפין גדול, חברי הטוב הזמין לו מנת ספגטי בולונז שנראתה מכובדת מאוד והוא אכל אותה בתיאבון רב. לא יודע איך קוראים למקומות האלו, אבל פשוט כשתזהו כזאת חנות עם ויטרינה של עוגות באחד הרחובות תכנסו לבדוק.

From Amsterdam

לגבי האיטלקיות, אנחנו הזמנו שם רק פיצות. לא מדובר בפיצה דומינוס אלא בפיצה הכי איכותית שיש, פיצה אישית עולה באיזור ה10 יורו עם תוספת או שתיים והגודל שלה מפוצץ, לי אישית היה קשה תמיד לגמור אותה מהצלחת. מטבע הדברים, אני ממש לא זוכר איך קראו למסעדות האלו, אבל אני זוכר שהן היו ברחובות תיירותיים מוכרים ככה שאם במהלך השיטוטים תתקלו באיטלקייה שצריך לעלות במדרגות קומה בשביל להגיע אליה אז כנראה הגעתם לאחת מהן. כמות התוספות שם אגב עצומה ולעתים ביזארית, הוכחה לכך היא שאני בחרתי להתנסות בפיצה עם בננה, אם כבר יש מקום שמוכר את זה ועם שאוכל את זה כנורמה. כן, זה היה מגעיל תחת וניסיתי לייחצן אותה לאחד החברים בשולחן בתמורה להחלפות עם הפיצה אננס שלו. זה עבד בהצלחה.

From Amsterdam

בהארד רוק קפה שבזפלין, יש לא מעט מנות של אחלה אוכל, ביניהן המבורגר איכותי, פילה עוף וכדומה. אני דווקא בחרתי שם מנה בת זונה שאכלתי בילדותי בסניף שלהם בפלורידה, “הוט פאדג' סאנדי בראוני" – גביע גלידת וניל מפוצץ קצפת וסירופ שוקולד שמתחת לכל הקונסטרוקציה מחכה בראוניז שוקולד חם. היקף מחירי המנות – 10-15 יורו.

את ארוחת הפרידה מאמסטרדם ערכנו שם, ממליץ גם לכם.

זה המקום לציין שכל אחד מאיתנו העלה למשקלו במהלך היורוטריפ(שרוב המשקל הגיע מאמסטרדם)בין 4 ל12 קילו. אני הייתי זה שעוד השמין פחות מהשאר, אבל היו כאלה שקצת הגזימו עם הקונוסים צ'יפס ועדיף לדעת את הנתון הזה לפני. תאכלו ותהנו מכל ביס, אבל קחו בחשבון. לשיקולכם !

בפרק הבא נלמד קצת איך לתקצב את הטיול בשביל גם לחיות טוב וגם לא לצאת עם קנס. Stay Tuned.

שייך לנושאים: אמסטרדם | 5 תגובות »

המדריך המלא של משה הגבר לסטלן הישראלי באמסטרדם – פרק 1ב'

From '

חלק שני מתוך פרק 1 – קופישופס.

*שימו לב – לפוסט הקודם נוספו מספר תמונות קצת באיחור, כולכם מוזמנים לקבל מהם קצת אווירה.

המשכנו לכיוון הדאם סקוור, הכיכר המרכזית של אמסטרדם.

De Dampkring

קופישופ שבגודל שלו די מזכיר את הנון, חביב מאוד על תיירים. אני לא זוכר איזה זן קנינו שם, אבל אני זוכר דבר אחד – הוא היה לפנים.

למרות זאת, יש קצת תחושה שהוא לא מאוד שואף שהלקוחות ישהו יותר מדי זמן במקום,

וזה בגלל שחוץ מעל הבר עצמו, ישנם רק כמה שולחנות רגילים בודדים ועוד כמה שולחנות מוגבהים עם כסאות בר שלא הכי נוח לשבת בהם יותר מדי זמן.

כשהיינו במקום ונתקענו על השולחנות המוגבהים בשולחן הנורמלי שלידינו ישבו חמישה אמריקאים בני 30 בערך, אנשים מסוגים שונים שלא נראו יותר מדי קשורים אחד לשני ופירקו מכשירים ברמה חריגה מהמקובל, ממש כל שניה וכמו כלום. כמה ימים אחרי זה נתקלתי באותה חבורה בדיוק בקנאביס קאפ – בתור מוכרים של מוצרי עישון תוצרת אמריקה ביריד, מה שהסביר מה היה המכנה המשותף בין כל הלא קשורים האלו.

המקום גם מציע אלכוהול, ויש לו סניף אחד נוסף שהוא בעצם תחליף לUmma Gumma, קופישופ הפינקפלויד לשעבר.

Baba

הבאבא הוא מעין מוסד שמחזיק מעבר לקופישופ מאוד מוכר במרכז העיר גם הד שופ משלו וחנות זרעים משלו שמוכרת כמובן זרעים שמכילים את הגנטיקה של המוצרים שהם מוכרים בקופישופ עצמו.

אם אני לא טועה ה"סניפים" השונים די קרובים אחד לשני מבחינה גיאוגרפית, אבל לא צמודים.

בכל מקרה המקום די מזכיר באופיו את הרוקריז', ותכלס אני לא זוכר הרבה מעבר לזה.

אבל זוכר שהיה סבבה.

צפונה לדאם היינו ב-2 קופישופס מאוד חשובים ומיוחדים -

From

Doors

From

שמעו, זה היה הקופישופ הכי מעניין ומיוחד שהייתי בו. אני אישית לא חובב רוק פסיכדלי יותר מדי, אבל בדורז זאת הייתה ממש חוויה.

המקום עצמו די צר וארוך ובמעט רוחב שיש בו, אנשים יושבים בעיקר על ספות שפונות עם הגב לקיר ועם הפנים לקיר השני והלא-מאוד-רחוק. אבל מספיק רחוק לקלסטרופובים שביניכם, אל תדאגו. את ה- Morisson Haze שרכשנו שם עישנו כאמור במבט אל הצד השני של החדר, שהספות שלו הכילו אנשים כל כך תלושים ושונים מהקהל הממוצע של הקופישופס, שאיכשהו זה היה נראה כאילו הם באים למקום הזה ממש הרבה, וכולם שם באו דווקא לבד. הרוב המוחלט היה שם צעיר מאוד, שפשוט יושבים באיזה שולחן קטן/חלק קטן מהספה ומעשנים עם עצמם וחושבים.

מן הסתם הפסקול העיקרי של הקופישופ הוא של להקת הדורז, אבל לא רק. אחרי איזה לקט של הלהקה(לשמוע את The End שם במשך 11 דקות הייתה חוויה אווירתית) התחילו להשמיע מוזיקה אחרת שעדיין תואמת לאותו קו מוזיקלי של הדורז. תעשו לי טובה אנשים,

תלכו לדורז.

Barney's

From

הבארניז הוא מוסד אמסטרדמי ידוע שמכיל כמה סניפים ברחבי העיר. הסניף שאנחנו מדברים עליו הוא גם מועדון ארוחת בוקר שמוכר ארוחות בוקר בכל שעות הפעילות, שזה דבר די חריג כיוון שרוב הקופישופס לא מוכרים בכלל אוכל חוץ מבראוניז מיוחדים וכדומה.

גם לבארניז יש חנות זרעים משלה והיא דווקא די קרובה לקופישופ עצמו. המקום די גדול ומאוד מאוד מאוד עמוס, וזה בעיקר בגלל שהמקום הזה זכה בשנים האחרונות במספר לא מבוטל של פרסים נחשבים בקנאביס קאפ, דבר שהביא למקום הרבה מאוד פרסום.

השוס שלו הוא שיש שם וייפורייזרים, בחינם כמובן על כל שולחן. מבקשים מאחד העובדים בנימוס שק ותדריך קצר איך מתפעלים את הוייפורייזר במקרה הצורך ולטענת הבחור שעזר לנו אפשר למלא כל שק איזה 3 פעמים ולוא דווקא פעם אחת ולזרוק. במקום יש הרבה תיירים בריטים שבאים לאכול כל מיני ארוחות בוקר שמנות ובשריות יחד עם הוייפורייזר שלהם. עוד משהו שחשוב לציין – בכל השבוע ההוא לא מצאנו איפה אפשר לקנות ג'אראס, וביום האחרון כשביקרנו בבארניז גילינו ש .. שם יש. אז אם אתם רוצים דווקא את הפלסטלינה השחורה ולא מצאתם בכל העיר, תדעו ששם אפשר למצוא.

From

שייך לנושאים: אמסטרדם | 4 תגובות »

המדריך המלא של משה הגבר לסטלן הישראלי באמסטרדם – פרק 1

From קצת מהאיזי טיימס, רוקריז' וקראש

פרק 1 – קופישופס !

חלק א'

במהלך השבוע ההוא יצא לי אישית לקיים כ-25 ביקורים בשלל הקופישופס שיש לעיר להציע, לקופישופס מסויימים גם שבתי כמה וכמה פעמים.

מטבע הדברים אני לא זוכר במדויק את כולם ומה רכשנו איפה, אתם ודאי מבינים

אני אנפץ לחלקכם איזשהו מיתוס – 99% מהקופישופס קטנים יותר ממה שנדמה לכם.

הרבה אנשים מדמיינים את המקומות כמו מגה-ברים, זה לא המצב, וזה בסדר גמור.

רוב המקומות הם בסדר גודל של בית קפה קטן שיכול לאכלס בדיוק את כמות האנשים שנמצאת במקום. ז"א, כמעט אף פעם לא צפוף ותמיד יש מספיק מקום, אז אל דאגה.

כמה חוקים ונהלים של הקופישופס לפני שנתחיל, כדי שלא תופתעו ושכל הצדדים יהיו ברי הבנה -

*לקופישופס אסור למכור ללקוח מעל 5 גרם, ובמקביל לכל אזרח/תייר אסור להחזיק עליו מעל 5 גרם של מוצרי קנאביס. בד"כ כל המוצרים נמכרים במידות של 1ג', 3ג' ו-5ג', כשככל שתקנו יותר כנראה המחיר פר גרם ירד.

*לקופישופ אסור להחזיק במקום מעל 500 גרם של מוצרי קנאביס בכל רגע נתון.ז"א, כל כמה זמן המלאי מתחדש. זה לא משנה לכם ממש, אבל לא יזיק אם תדעו את זה אני מניח.

*ליד הקופה יש משקל דיגיטלי שגם הלקוח יכול לראות את הצג שלו, תוודאו באמת שנותנים לכם את הכמות שביקשתם כי לפעמים בגלל החוק ההוא של ה500 גרם הם מעגלים פינות עם תיירים שלא בדיוק שמים לב ונותנים להם פחות.

*ישנה טענה שלעובדי הקופישופ אסור להמליץ לך באופן ישיר על זן מסויים, לכן אם תשאלו והם יענו בהתחמקות תקבלו את זה בהבנה ותוותרו או לפחות נסו לשאול שאלות יותר עקיפות.

*אם החלטתם להשאר בקופישופ בשביל לעשן את המוצר שרכשתם ולא להמשיך הלאה,

אין בעיה והמקום מזמין אתכם לשבת בו. אבל תדעו שלא מקובל לא להזמין משהו קטן בנוסף – קפה או שוקו או שתיה קלה. תזמינו, גם בשביל לכבד את המקום וגם כי זה יבוא טוב.

*בעקבות חוק טבק די דומה לזה שיצא אצלינו בשנים האחרונות, ברוב הקופישופס אסור לשים פארש. ישנם מקומות עם איזור נפרד שמותר, וישנם מקומות שמציעים לך פארש משלהם בתוך צנצנות וזה כבר מותר משום מה. ככה או ככה, אם אתם שמים פארש תמנעו מלחשוף את הסיגריות שלכם יותר מדי לרווחה. לנו העירו על זה כמה פעמים וביקשו להסתיר את הקופסא.

*כל הקופישופס מציעים ללקוחות ריזלות, פילטרים, גריינדרים ומכשירים. ממש כמו סכין ומזלג במסעדות. אין צורך לקנות מהארץ/בהד שופס, הכל שם והכל חינם. מיותר לומר לא להיות ישראלים מכוערים ולדפוק להם גריינדרים. מיותר מיותר, אבל איכשהו יצא שאמרתי.

*ברוב הקופישופס לא מוכרים אלכוהול על סוגיו, גם לא בירה.

*הכניסה לכל הקופישופס מגיל 18 ומעלה, חלקם מגיל 21. למרות שתכלס הפיקוח שלהם היה די שכונה.

*כמעט כל הקופישופס נסגרים בשעה 1:00 וזה די חוק בונקר, אם תשארו אחרי הם פשוט יכבו לכם את האורות כי הם סוגרים.

ודבר אחרון חבר'ה, סטלה בטלה ורוח שטות זה באמת אחלה, אבל אל תשכחו שאתם במדינה זרה ולא בישראל על כל האספקטים השונים שלה. תתנהגו בנימוס ובהתאם לאווירת המקום ו .. יאללה, תבלו.

נתחיל מאיזור הליי ספליין(נהוג להיקרא ע"י תיירים בכלל ותיירים סטלנים בפרט "הלד זפלין") -

Easy Times

זה היה הקופישופ הראשון שביקרנו בו, בשעות הלילה כשהגענו, ואתם וודאי יכולים לתאר את ההתרגשות.

המקום הזה הוא דווקא יותר מיינסטרימי ופחות משרת איזשהו קונספט מקובל של שאנטי/רסטאפרי כמו רוב הקופישופס, אלא יותר כמו קפה גרג שלנו. יש שם אחלה גראס,

מחירים סבירים וקהל שנע בין סטלן חביב וממוצע ועד לאנשי עסקים ועורכי דין מקומיים

שבאים ב-8 בערב אחרי יום עבודה לשבת בחברותא עם איזו שאכטה לפני שהם חוזרים לאישה ולילדים(זאת הייתה אגב חוויה מעוררת השראה לראות שם אנשים כאלו).

למקום הזה חזרנו כמה פעמים, ובאחד מהביקורים הייתה הופעה אקוסטית של זמרת אפרו-הולנדית נחמדה שפשוט שרה עם גיטרה ומיקרופון באמצע הבית קפה.

המקום מציע גם מסכי פלזמה ועמדת אינטרנט במתחם הכניסה שלו, שאפשר לשבת עם כוס קפה, פייסל ירוק וחביב ולראות איזה קליפ מצחיק ביוטיוב. אנחנו אישית העדפנו את הספות. אה כן, יש שם ספות.

באיזי טיימס בעיקר קנינו לצד השוקו White Widow, בד"כ אינדיקה מוכרת מאוד, אם אני לא טועה עם שיעור של 80% לטובת האינדיקה. שני חברים אחרים הלכו על ה New York Sour Diesel שהיה גם אחלה. המחיר הממוצע של הרכישות שלנו עמד על 9 יורו לגרם.

From קצת מהאיזי טיימס, רוקריז' וקראש

Crush

האמת, המקום די מזכיר באופי שלו את האיזי טיימס, מה גם שהוא די קרוב אליו גיאוגרפית.

מקום די מיינסטרימי, מפנק עם השוקו שלו באיזו עוגיה חביבה. אנחנו ישבנו שם לישיבה של בוקר ביום הראשון שלנו בעיר. מה בוקר, נגיד 12 ככה. אל תבינו לא נכון ותלכו בבקרים כי תכלס אני לא באמת יודע אם הם פתוחים בשעות האלו. בכל מקרה…

בקראש לקחנו Blueberry שהיה סאטיבה לפנים, ובאיזה שלב לי לא היה כח לגלגל. לידינו ישבו חבורת ערבים-הולנדיים שראו את מצוקתי ואחד מהם הציע את עזרתו. בא, התיישב, ותוך משהו כמו 3 שניות גלגל קינג סייז למופת, והספיק לספר לנו שהחבר'ה והוא מעשנים רק חשיש, לא אוהבים ממש גראס. לא יכלנו שלא לחשוב איזה חיים שונים יש להם מהבני דודים שלנו פה, ורואים גם שהם בחורים רציניים בכל הנוגע לגאנג'ה. אבל אנחנו סוטים מהנושא – בקיצור, אחלה קופישופ הקראש.

From קצת מהאיזי טיימס, רוקריז' וקראש

Dolphins

אחח.. הדולפינס, איזה מקום מעולה.

ראוי לציין שהוא דווקא אחד הקופישופס הפחות קטנים(כיוצא מזאת – היותר גדולים) באמסטרדם והוא מכיל 2 קומות. קומת הכניסה שבה הבר ועוד כמה שולחנות וקומת המרתף הסופר מגניבה שמפוצצת בספות והיא מיועדת לאלו שמעשנים עם פארש. או סתם מעדיפים לשבת בספות.

שוב, אל תדמיינו היכל ענק של קמ"ר, המקום גדול יותר משאר הקופישופס אבל לא ענקי.

זן הדגל של המקום הוא White DOLPHIN, ותשמעו, הוא באמת היה אחלה. אחד הזנים היותר טובים. סיפור מצחיק – אחרי שרכשנו את הפרח ישבנו בקומה של הבר והתחלנו במלאכת הקיסוס, כשהברמנית ביקשה מאיתנו בנימוס רק אם אנחנו כבר מוסיפים פארש, לעשן את זה למטה.

אמרנו לה שאין בעיה, אנחנו רק מסיימים לגלגל ואנחנו יורדים. כעבור איזה 2 דקות סיימנו והדלקנו. לא, לא כדי לעשות דווקא, פשוט שכחנו לגמרי מהשיחה עם הברמנית מלפני 2 דקות. בכל מקרה אחרי שהיא פנתה אלינו שוב, צחקנו וביקשנו סליחה והתפנינו לקומת המרתף שהתגלתה כהצלחה.

שימו לב – המדרגות שם מפותלות בצורה אכזרית לכל סטלן, ואם יש לכם איזה שוקו לקחת איתכם למטה קחו בחשבון שזה יקח לכם משהו כמו 8.3 שעות לרדת איתו במדרגות אם אתם לא רוצים שהוא ישפך לכם בדרך.

De Rockerij

כל מיני דרכים להגות את המילה הזאת, אנחנו בחרנו לקרוא לזה "רוקריז'”, למרות שאני מניח שההגייה הנכונה היא "רוקריי". בכל מקרה, הרוקריז' הזה זו בעצם רשת של 4 סניפים של קופישופס בהשפעה מאוד הודית-אפריקאית מבחינת עיצוב המקום והמוזיקה ברקע.

הסניפים מפוזרים בעיר, לנו אישית יצא להיות כמה פעמים בזה שבזפלין ופעם אחת בסניף הצפוני, ליד ה"Doors”.

האמת, זה אחד המקומות שהכי הכי הכי אהבתי לשבת בו באמסטרדם. הוא היווה לנו כמעין המקום הקבוע של החבורה. גם שם כמובן מלבד שולחנות יש כמה וכמה ספות, וה-Laughing Buddha שלהם זה פשוט להיט. התקפת צחוק מלווה את רוח השטות כמו שצריך, וקהל שמורכב בעיקר מתיירים. לי יצא לראות בעיקר תיירים ותיירות אמריקאים. לא לוותר על הרוקריז' !

From קצת מהאיזי טיימס, רוקריז' וקראש

The Noon

זהו קופישופ באווירה מאוד ג'מייקאנית, קטן אך לעניין שהברמן בו הוא רסטאפרי ג'מייקני אותנטי. מוזיקת רגאיי ברקע.

אין יותר מדי שולחנות שם, אבל כנראה מאוד שתמצאו מקום לשבת בכיף ואם כבר אתם שם

תנסו את ה Blueberry Silverhaze שלהם, אותו זן שהם שלחו כמועמד לקנאביס קאפ 2009.

אחד החברים דווקא התלהב מאוד מהבלוברי הרגיל שלהם, ואמר שהוא טוב יותר מבשאר המקומות שהוא בדק. בעקבות הטענה בדקתי את הנושא בעצמי והיה קשה להתווכח איתו.

גם כי הוא צדק, וגם אם לא .. למי יש כח להתווכח אחרי הבלוברי הזה ?! הסתבר אגב, שהבלוברי הרגיל שלהם זכה בשנים קודמות בקאפ.

ראוי לציין שהברמן קצת נבהל כשהוא ראה פלאש של מצלמה מהכיוון של הספה שלנו וביקש לראות את תוכן התמונה, אז כנראה יש להם איזה קטע כזה, תשתדלו להתנהג בהתאם.

From קצת מהאיזי טיימס, רוקריז' וקראש

יאללה, נתקדם מהלד זפלין לכיוון מרכז העיר – דאם סקוור.

תשארו בסביבה.

שייך לנושאים: אמסטרדם | 2 תגובות »

המדריך המלא של משה הגבר לסטלן הישראלי באמסטרדם – הקדמה

מילות פתיחה למשטרת ישראל היקרה: גילוי נאות – לא באמת קוראים לי "משה הגבר".
כל התכנים שבמדריך צולמו בהולנד איפה שהאנשים נאורים והקנאביס חוקי.
ראוי לציין שאני לא מעודד שימוש בקנאביס בארץ בלה בלה בלה..
עכשיו, אם הגעתם עד פה אז אולי תתרווחו קצת, תלכו למחסן ההחרמות שלכם,
תגלגלו משהו ותקראו קצת מה אתם מפספסים, ממש 5 שעות מיזראל ?
התחלנו, בכבוד.

אמסטרדם. באמת שהמילה הזו מדברת בעד עצמה. הבירה הלא רשמית של הולנד,
אחת המדינות הכי שונות לטובה בכל העולם.
בנובמבר 2009, חודש אחרי תום שירותי הצבאי, נסענו אני ועוד 4 חברים טובים
ליורוטריפ בן 15 יום, כשהיעד העיקרי תוכנן היטב במשך שלוש השנים שקדמו לו –
אמסטרדם, הולנד. מתוך ה-15 יום ב4 מדינות, הקדשנו לאמסטרדם שבוע שלם.
החיבור שלי למקום הזה היה מעבר למצופה, והיו הרבה מאוד ציפיות. לא, לא רק בגלל
הליגליזציה המפורסמת.

ההולנדים הם פשוט עם שיודע את סודות החיים, פשוט ככה. אני לא יודע למה דווקא הם,
אני לא יודע למה הם כן ואנחנו – שאר העולם, לא. אבל הם פשוט גילו את זה.
הם גילו את המתכון לחיים טובים, נכונים, בריאים ומאושרים.
באמסטרדם נראה כאילו אין שום פגם בעולם. קודם כל כמו שכולכם יודעים, העיר מאוד
יפה למראה וזה לא דבר חדש.
אבל המנטליות רבותיי, המנטליות – האנשים שם כל כך שלווים ורגועים(ולוא דווקא הודות
לצמחים מסויימים) כי פשוט אין סיבה שהם לא יהיו.

כולם שם יפים ויפות, שמחים ושמחות, לא סובלים מזיהום אוויר מוגזם כי רוב התחבורה
האישית שם מבוססת על אופניים, ואלו שלא רוכבים יכולים ליהנות מכל כך הרבה דרכי
תחבורה ציבורית שונות בשביל להגיע מכל מקום לכל מקום בקלות.
האוכל שם נורא טעים וגם נורא משמין, ועם זאת באמת שהיה לנו קשה להיתקל בהולנדים
שמנים במהלך כל השבוע הזה, פשוט אין כאלו.

ואל תתבלבלו, הם אוכלים בדיוק איפה שהתיירים אוכלים(אנחנו נגיע לזה) את אותו הג'אנק
שהתיירים אוכלים והם פשוט כולם נראים טוב. במהלך השבוע ההוא ניסינו למצוא תיאוריות
לאיך זה, והסבר אחד שעלה לי הוא שפשוט בגלל שהם מאושרים וחסרי דאגות באופן יחסי
לעמים אחרים, זה בא לידי ביטוי גם בצורה פיזית ובמראה שלהם.

כל הבחורות יפהפיות מדהימות וכל הגברים גורמים לישראלי הממוצע ואפילו מעל הממוצע
להרגיש חסר בטחון בתחום הגברות ההולנדיות.

ברגע שתבקש ממישהו הדרכה איך להגיע למקום מסויים, הוא ייתן לך את ההסבר הכי מפורט
שהוא יכול לתת ויתחיל/יסיים אותו עם חיוך שלי כישראלי לא ברור מאיפה יש לו את האנרגיות
להעלות על שפתיו.

נשמע קצת אוטופי מדי? אני יודע, אני יודע. אבל מצטער חברים, זה בדיוק מה שהלך שם.
אני יודע שלא בדקתי איש איש מהמקומיים שם ואני בטוח שיש לא מעט "סטיות תקן",
אבל במהלך שבוע די מרוכז, לי לא יצא להיתקל באנשים שלא מזוהים עם התיאור הנ"ל.
ויכול להיות שהם סתם מזייפים נחמדות, ובעצם אין להם זין אבל ככה הם נוהגים.
אבל למי אכפת בעצם ?

בבלוג הזה אני הולך להציג לכם את המדריך האלטרנטיבי לאמסטרדם, לא זה שתמצאו
בשלל אתרי תיירות – המדריך לסטלן הארץ ישראלי באמסטרדם.
אמנם לא גרתי שם שנים ואני לא מקומי, אבל במהלך השהות שלי שם התמקדתי יחד עם
חבריי משכבר הימים בדיוק באותה מטרה, לנצל את העיר עד תום ולא כעוד תייר שבא
לאיזה ווקינד בדקה ה-90. והתחומים שמעניינים אתכם הסטלנים, אלו הם בדיוק התחומים
שחיפשנו אחריהם בעיר ומצאנו.

מה בעצם הסטלן הישראלי רוצה לדעת על אמסטרדם

או במילים אחרות, מה ילך בבלוג הזה ?

1. קופישופס – הקופישופס המעניינים ביותר, פירוט כללי על כל המקומות שהייתי בהם(ושאני זוכר), מיקומיהם ועוד.
2. מאנצ'יז – איפה כדאי, מה הכי טעים ומשתלם ואיך לתקצב. מה שמוביל ל ..
3. תקציבים – כמה נצטרך להקציב בהתאם לזמן והשאיפות שלנו בטיול.
4. קנאביס קאפ – אולימפיאדת הגאנג'ה השנתית של מגזין "היי טיימס" מתקיימת כל שנה בנובמבר, ועבדכם הנאמן במקרה היה שם לספר על זה.
5. הד שופס, סמארט שופס, סיד שופס – ביקור בחנויות השונות לסטלן.
6. מקומות נחמדים שיכולים לעניין את הסטלן הישראלי – טיפים קטנים לאטרקציות קטנות ונחמדות למלא את הרווחים בין לבין, שלוא דווקא קשורות באטרקציות המרכזיות לסטלן.

השארו עימנו, בקרוב מתחילים.

שייך לנושאים: אמסטרדם | 7 תגובות »

כיצד לבצע החייאה – חשוב מאוד ומציל חיים!

לפעמים מספר פעולות פשוטות יכולות להציל חיים. קחו את עצמכם בידיים ותלחצו

שייך לנושאים: קטעים ודאחקות | אין תגובות »

פחד ותיעוב בכנס דה-מרקר 2010

 לא הייתי בכנס דה-מרקר 2010 בסינמה סיטי בראשון לציון. לא הסתדר, לא הסתייע. אז לא הייתי שם. אבל שמעתי שהיה כנס נחמד. אומרים שמאוד מוצלח. המון מינגלינג ושמינגילינג. ציפיתי בתשוקה שיוסי ורדי ינגן בגיטרה החשמלית שלו, כמו תמיד. אבל זה לא יצא לפועל. בעוד שבוע כנראה… הוא יככב בפעם המי יודע כמה בסרטון ויראלי מגניב. עם גיטרה כזאת. הוא בטוח ינגן משהו. (תן לנו בראש יוסק'ה). אולי בשנה הבאה אני אהיה שם.

חוץ מזה עקבתי בטוויטרים ובפייסבוקים אחר העדכונים. גם קראתי "בצמא" כתבות באתר דה-מרקר. לקרוא על איזו בשורה מעניינת. לא היה איכפת לי שתהייה מזעזעת, אבל לא היו דברים חדשים. אז בטח המינגלינג היה יותר מעניין.

בין הררי הלינקים והחלקיקים האלוהיים באתר דה-מרקר. לכדה אותי הידיעה הבאה: ינון לנדנברג: "גוגל לא שווה בלי אתרי תוכן; אם גופי התוכן ימותו – לא יהיו תוצאות חיפוש בגוגל" ואללה צודק הבן אדם. הוא עלה פה על משהו. אם מתים, אין קליקים. אם אין קליקים אין אלוהים. נו טוב, זה ברור.

אז להלן ציטוטים נבחרים מהכתבה:

בתחילת הדיון עמדה גוגל ישראל והמנכ"ל מאיר ברנד מול התקפה כוללת שהגיעה בעיקר מכיוונם של ינון לנדנברג ואילן שילוח. –> בתפקיד נציגי הפרולטריון!

עוד מוסיף ואומר:

• "אני לא כועס על גוגל, אבל הם חייבים לנו הרבה כסף.
  –> אני מעדיף לקבל את הכסף במזומן. הבנת סרגי? אני אוהב את הריח של השטרות בבוקר.

• גוגל לא שווה כלום בלי אתרי התוכן. אם גופי התוכן ימותו, לא יהיו תוצאות חיפוש בגוגל.
  –> אנחנו באידיאולוג’יק ידועים כיצרני תוכן מסוג סוגה עלית. מה גם שלאחרונה אנחנו מינינו את עצמנו כנציגי אתרי התוכן בישראל ככה שתוכן ואנחנו זה אותו הדבר.

• בסוף גוגל יבינו שהם צריכים להתחלק בהכנסות בצורה אחרת.
  –> אנחנו רוצים לגזור קופון הרבה הרבה יותר שמן . עלק תוכן. תביאו מני מזומני!

• פייסבוק זה משהו אחר – זה לא צריכה, זו דרך חיים, זה מקום שנכנסים בבוקר ויוצאים בלילה
  –> במקרה אישתי היא סמנכ"לית פייסבוק בישראל. תבינו, אני צריך לישון בבית היום!

• לנדנברג אמר לברנד כי "רוב הפבלישרס שקוראים להם וואלה ו-ynet וכאלה ולא מקבלים אגורה שחוקה מגוגל. זה שקר. מי שכן מקבל את ה-5 מיליארד של גוגל זה הלונג טייל שהסכימו להיכנע.
  –> לא הבנתי מה אמרתי העיקר שדחפתי את צמד המילים לונג טייל זה תמיד יוצא חכם!

• "אני לא כועס על גוגל. להיפך. לא סובל אותם. הם חייבים לנו מלא כסף זה האמת. ככל שאחנו עושים קמפיינים שהם יותר מוצלחים כמות החיפושים שיש למוצרים עולה. ככל שיש יותר חיפושים הם עושים יותר כסף ולכן הם חייבים לנו.
  –> טוב, אז מהיום אנחנו עושים קמפינים גרועים. אבל ממש גרועים. אנחנו נשב ונחכה עד שגוגל ישלמו לנו על כל שקל. ואת כל מה שם חייבים לנו.

• הבעיה הבאמת גדולה זה שגוגל לא שווה כלום בלי וואלה, MSN ו-TheMarker. אם גופי התוכן ימותו לא תהיה משמעות לחיפוש בגוגל.
  –> תמותו אמן. גם ככה התוכן שלכם לא מעניין. חבל שאין לי קמפיין עם בר-רפאלי. זה התוכן הכי חם היום, כבר כמה שנים.

וככה מתגלגלת לה השיחה עד הפעם הבאה. בשנה הבאה נדבר על כמה פייסבוק חייבים לנו כסף. או שבעצם לא נדבר על זה. ומה זה תוכן בכלל? אולי תוכן זה באנר? אולי בר היא באנר?

שייך לנושאים: זה אינטרנט זה | 4 תגובות »